פסילת צוואה שנחתמה ברכב

מאמרים נוספים בנושא:

ועדה מקומית תל אביב, סירוב להיתר בניה

ועדה מקומית תל אביב

אופן קבלת החלטות בוועדה מקומית תל אביב ואיך ניתן באמת להתמודד עם סירוב להיתר בניה? ניתן לקבל היתר בדיעבד? מאמר הכולל פסיקה אמיצה של כב' השופטת לימור ביבי.

קרא עוד »

פסילת צוואה שנחתמה ברכב

צוואה, השפעה בלתי הוגנת

פסילת צוואה בעדים שנחתמה ברכב – וכן ראיות שלא היו ידועות למתנגדים לצוואה אשר עלו רק במהלך הדיון בהתנגדות לצוואה.

מהם המבחנים ל פסילת צוואה – התנגדות לצוואה.

מהם המבחנים הצורניים ל פסילת צוואה – התנגדות לצוואה.

איך מבטלים צוואה – פגמים בצוואה

במאמר זה נסקור את המבחנים שיכול בית המשפט לענייני משפחה להפעיל בעת שמוגשת התנגדות לצוואה ובעת שהנו שוקל אם להביא ל – פסילת צוואה.

לא בכל מקרה בו תוגש התנגדות לצוואה – הדבר יביא ל-פסילת צוואה. לעיתים נטל השכנוע אינו קל.  לפיכך טרם הגשת התנגדות לצוואה רצוי להתייעץ עם עורך דין התנגדות לצוואה. הכותב הנו עורך דין התנגדות לצוואה בירושלים .

סיפור נסיבות עריכת הצוואה וההתנגדות לה היו בקצרה כדלקמן:

המנוחה נפטרה כאשר היא ערירית. יורשיה על פי דין הם חמש אחיותיה ואחיה. בצוואתה זיכתה המנוחה את שני אחייניה במלוא עיזבונה, בחלקים שווים.

חלק מאחיה ואחיותיה של המנוחה, הגישו התנגדות לקיום צוואה. ב התנגדות לקיום צוואה טענו כי, בעת עריכת הצוואה  – המנוחה לא הייתה כשירה לערוך את הצוואה, מחמת מצבה הרפואי והמנטאלי באותה העת; הצוואה נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת, לחץ ואיום שהופעלו על המנוחה ואינה משקפת את רצונה האמיתי. לגרסתם, דבר קיום הצוואה נועד להם רק לאחר פטירת המנוחה.

הראיות אותן הביאו המתנגדים אשר הגישו את התנגדות לקיום צוואה – פסילת צוואה עוסקות בעיקרן בסוגיית כשרות המנוחה לצוות, ידיעתה של זו על עצם עריכת צוואה, ומערכת היחסים ששררה בין המנוחה לבין קרוביה. נסיבות עריכת הצוואה נלמדות דווקא מראיות המשיבים.

בפסק הדין שניתן בסוף הליך התנגדות לצוואה – פסילת צוואה – נקבע כי, כאשר עסקינן בבקשה לקיום צוואה בעדים, או ב התנגדות לקיום צוואה, יש להקדים ולהבהיר את סוגיית נטל השכנוע.

כאשר הצוואה תקינה מבחינה צורנית, דהיינו – מתקיימים בה התנאים המפורטים בסעיף 20 לחוק הירושה, תשכ"ה – 1965 (להלן – "חוק הירושה"), מוטל על המתנגדים המגישים התנגדות לקיום צוואה – פסילת צוואה –  הנטל לשכנע את בית המשפט לענייני משפחה כי הצוואה אינה משקפת את רצון המוריש.

מאידך, כאשר אכן נפל בצוואה פגם צורני – מוטל על מבקשי צו קיום צוואה הנטל לשכנע, כי הצוואה שלגביה הוגש צו קיום צוואה – משקפת את רצונו החופשי האמיתי של המנוח.

לסברתו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים אכן יש להביא ל פסילת צוואה אף מחמת שיש בצוואה פגם צורני.

בית המשפט לענייני משפחה בירושלים הבהיר כי הדרישות הצורניות לעשיית צוואה נועדו למלא תפקידים ראייתיים, ריטואליים, הגנתיים ומכוונים. נדרשת הוכחה מספקת לכך, שאכן הכתוב בצוואה ממלא אחר רצון המצווה. המצווה צריך להיות ער לרצינות מעשיו בעת עריכת צוואה, שלא יכתבה, או יחתום עליה, כלאחר יד. קיום טקס, עריכת וחתימת צוואה מדגיש את רצינות המעמד. אותו ריטואל, של אופן עשיית צוואה, משווה לטקס עריכת צוואה מימד של רצינות.

נוסף למימד זה של רצינות, הנדרש בעת עריכת צוואה, ניתן למצוא בכלל 3 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו – 1986. בהתאם להוראת דין זו על עורך דין לקבל את לקוחו במשרדו, או במקום אחר ההולם את כבוד המקצוע. דומני כי אם קיימת בימים אלה עדיין הצדקה לכלל האמור, הרי, שעשיית צוואה מהווה מקרה מובהק המצדיק את קיום הכלל.

בית המשפט לענייני משפחה בירושלים קבע כי בהתאם להוראת סעיף 25 לחוק הירושה, ניתן לקיים צוואה חרף פגמים צורניים שנפלו בה, ובלבד שהתקיימו בה מרכיבי היסוד, הם בענייננו היותה בכתב והבאתה בפני שני עדים.

בית המשפט לענייני משפחה בירושלים אכן קבע כי בנסיבות דנן התקיימו מרכיבי היסוד, שכן אין חולק שהצוואה אכן עשויה בכתב והובאה בפני שני עדים, אשר אף חתמו עליה. אולם חרף זאת הביא ל פסילת צוואה .

נטל השכנוע על פי פסק דין זה:

הדין הנוהג הוא שנטל השכנוע כאשר ישנו פגם צורני בצוואה – מוטל על מבקש צו קיום צוואה, נטל כבד במיוחד ונפסק אף שזה גבוה מזה הנדרש מהתביעה במשפט פלילי.

הוראות סעיף 30(א) לחוק הירושה קובעות, כי: "הוראות צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית – בטלה". הבסיס להוראה זו הוא שב- עריכת צוואה – קובע עורך הצוואה הוראות בדבר הדברים שיעשו לרכושו לאחר פטירתו חייב לעשות כן מרצונו החופשי. לכן צוואה שנעשתה בגלל השפעה בלתי הוגנת  כמו מחמת אונס, איום, תחבולה או תרמית, אינה משקפת את הרצון האמיתי של המצווה, ולכן יש להביא לפסילת צוואה. הפסיקה קבעה, כי נטל ההוכחה באשר לטענה, מוטל על הטוען לה, שכן הצוואה, עומדת בחזקת כשרותה.

ברם, מקום בו קיים בצוואה פגם צורני כאמור, מתהפך הנטל ומקום בו נטענת טענה בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת, והטוען מצביע על תשתית ראייתית המקימה חשד לקיומה של אותה השפעה בלתי הוגנת, מוטל על מבקש קיום הצוואה הנטל להוכיח שלא הייתה השפעה בלתי הוגנת.

פסיקת בתי המשפט קבעה מבחני עזר לקביעת קיומה של השפעה בלתי הוגנת. ראו: עניין מרום.

ואלה המבחנים:

(א) מבחן התלות והעצמאות – האם יש לראות במצווה כאדם עצמאי בתקופה הרלוונטית הן מבחינה פיזית והן מבחינה השכלית – הכרתית, כאשר תלות פיסית אינה עדות מספקת לתלות בזולת.

(ב) מבחן התלות והסיוע – במקום שבו המצווה לא היה עצמאי ונזקק לסיוע הזולת ,יש לבחון את טיב הסיוע, היקפו ומידת התלות במי שהעניק לו אותו.

(ג) מבחן הקשר עם בני אדם אחרים – בידודו של המצווה וניתוקו מאחרים מגבירים את התלות שלו בנהנה.

(ד) מבחן נסיבות עריכת הצוואה – מעורבות הנהנה בעריכת הצוואה, אף אם אינה עולה לכדי מעורבות לפי סעיף 35 לחוק הירושה .

ודוק, לא כל השפעה מביאה לידי ביטול צוואה.

חוק הירושה מחייב שעל מנת שתבוטל צוואה, על ההשפעה להיות בלתי הוגנת, עד כדי ניצול תלותו, חולשתו וחוסר יכולתו של המצווה לשם עשיית צוואה לטובת הנהנה

 כך לדוגמא, כאשר בן אדם מטפל באיש גלמוד, בתקווה שזה יגמול לו בעריכת צוואה לטובתו, אין בכך כדי לפסול את הצוואה, אפילו מבקש הוא ממנו לעשות צוואה. החוק אינו פוסל צוואה שנעשתה לאחר השפעה או שכנוע של המצווה. שכנוע זה או השפעה כזו, כשהם נעשים בנימוס וללא לחץ ואיומים מפורשים או מכללא, אין בהם פסול.

בית המשפט לענייני משפחה בירושלים ניתח את נסיבות עריכת הצוואה על פי ארבעה פרמטרים אלו והגיע למסקה כי יש להביא ל- פסילת צוואה.

מבחני התלות הסיוע והעצמאות – בעת עריכת הצוואה הסתייעה המנוחה רבות ב…, ובמידת מה אף נזקקה להם ממש. יחד עם האמור, מכל העדויות עולה, כי המנוחה שמרה עד סמוך ליומה האחרון על קשר טוב ומשמעותי עם כלל בני משפחתה, כך שלא ניתן לקבוע שהייתה "במצור", או בשליטתו הבלעדית של …. ברם, בהתחשב בנטל הכבד המוטל על המבקשים לשכנע שאכן הצוואה נעשתה מרצונה החופשי והאמיתי של המנוחה, ללא שהופעל עליה כל לחץ, בית המשפט לענייני משפחה היה מסופק אם אכן נוקה כל חשש שאכן בעת עריכת צוואה – לא הייתה נתונה המנוחה להשפעה לאור התלות והסיוע וכי הצוואה אכן משקפת את רצונה האמיתי.

מבחן הקשר עם בני אדם אחרים – קודם ולאחר עריכת צוואה הייתה המנוחה בקשר טוב ומשמעותי עם כלל בני המשפחה, ולא הייתה בודדה או תלויה בלעדית במאן דהו.

מבחן נסיבות עריכת הצוואה – בית המשפט לענייני משפחה בירושלים קבע כי במבחן זה מתעורר קושי ממשי. בהיותה של הצוואה מיטיבה עם ילדיו של אותו אדם המעוניין להביא בסופו של יום למתן צו קיום צוואה  – זאת מאחר והיה בעל תפקיד דומיננטי בעשיית הצוואה. הוא שיצר קשר בין המנוחה לבין עורך דין, חברו מילדות. הוא שהמציא לעורך הדין את פרטי הזוכים על פי הצוואה, והוא אף שהביא את המנוחה אל עורך הדין.  יש לזכור, כי הצוואה נעשתה בפינת רחוב הומה, בבוקר יום שישי, בסמוך לבית קפה, הומה אף הוא, כאשר המנוחה יושבת בתוך רכב, ואילו למצער אחד העדים לצוואה, כלל אינו יושב עמה בתוך הרכב. לטענת בית המשפט לענייני משפחה בירושלים – אמנם, בהקשר זה אף נקבע בעבר, כי העובדה שנהנה מן הצוואה הביא את המצווה לעורך-הדין שטיפל בעבר בענייני הנהנה ואף סייע לו בפרטים שונים שנזקקו להם לצורך הצוואה, אינה עולה כדי נטילת חלק בעריכת הצוואה – ואינה מביאה ל-פסילת צוואה. לטענת בית המשפט לענייני משפחה בירושלים ככלל אין בנוכחות בלבד של נהנה בצוואה, בעת חתימת צוואה, כדי לפגוע בכשרות צוואה כך גם בשלבים שקדמו לעריכתה, כאשר העניין תלוי בנסיבות המקרה. הדברים לכאורה יפים ביתר שאת, כאשר עסקינן בבעל אינטרס בלבד בתוצאות צוואה, אשר אף אינו נהנה ממנה באופן ישיר.

לטענת בית משפט לענייני משפחה בירושלים  – "אם נשקול את כלל הנסיבות, ובפרט את נסיבות עריכת הצוואה, על רקע העדר הרצינות שיש להשוות לטקס עריכת צוואה, בקרן רחוב הומה אדם, בפתחו של בית קפה. נגיע למסקנה שנסיבות עריכת הצוואה אינן שוללות קיומה של השפעה בלתי הוגנת, על ידי ראובן, כלפי המנוחה. זאת, כאשר קיימת תשתית ראייתית המקימה חשד לקיומה של השפעה בלתי הוגנת".

בית המשפט לענייני משפחה בירושלים קבע כי די באמור כדי להביא לפסילת הצוואה, מחמת אי עמידת המבקשים בנטל המוטל עליהם לשכנע, שלא הופעלה כלפי המנוחה השפעה בלתי הוגנת, בהתחשב בתשתית הראייתית המחשידה בעניין זה.

בית המשפט לענייני משפחה בירושלים קבע כי לאמור יש להוסיף את הטענה, כי המנוחה כלל לא הייתה מודעת לכך שעשתה צוואה. כאמור, מכלל הקרובים למנוחה רק ראובן ידע על דבר עריכת צוואה. בכך לכאורה אין פגם, שהרי, עריכת צוואה הינה פעולה אישית וסודית ואין המצווה מחויב לפרסם את דבר קיום הצוואה ברבים. אולם, מעדויות חברות המנוחה, אשר כאמור דומות להיות חסרות כל עניין אישי בתוצאת ההליך, מתעורר ספק האם המנוחה הייתה מודעת לכך שערכה צוואה.

בית המשפט לענייני משפחה בירושלים קבע בסופם של דברים, כי המבקשים שביקשו במקרה זה את צו קיום צוואה לא עמדו בנטל השכנוע המוטל עליהם להוכיח, כי הצוואה אכן משקפת את רצונה הכן והאמיתי של המנוחה, ולפיכך אין להעניק צו קיום צוואה ויש להביא ל-פסלת צוואה.

כמו כן חייב בית המשפט לענייני משפחה בירושלים את מבקשי בקשת צו קיום צו צוואה – בהוצאות משפט בסך 30,000 ש"ח.

להלן חלקים חשובים ורלוונטיים מפסק הדין שניתן על ידי בית משפט לענייני משפחה בירושלים כב' השופט נמרוד פלקס:

פסק-דין

1.      בפני התנגדות לקיום צוואתה בעדים של המנוחה …… (להלן – "המנוחה"), אשר נעשתה ביום 23.1.09, בפני העדים עוה"ד …… (להלן – "עוה"ד פלוני") ועוה"ד אלמוני (להלן – "עוה"ד אלמוני") (להלן יחדיו – "עדי הצוואה").

2.      המנוחה הלכה לבית עולמה ביום 10.1.11, כאשר היא ערירית. יורשיה על פי דין הם חמש אחיותיה ואחיה. בצוואתה זיכתה המנוחה את שני אחייניה, ….(שניהם יחדיו להלן – "המשיבים"), בניה של אחותה, הגב' …… (להלן – "שרה"), במלוא עיזבונה, בחלקים שווים.

3.      אחיה ואחיותיה של המנוחה, למעט שרה (להלן – "המתנגדים"), מתנגדים לקיום הצוואה. לטענתם, בעת עריכת הצוואה לא הייתה המנוחה כשירה לערוך את הצוואה, מחמת מצבה הרפואי והמנטאלי באותה העת; הצוואה נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת, לחץ ואיום שהופעלו על המנוחה ואינה משקפת את רצונה האמיתי. כפי שיובהר להלן, המתנגדים מכוונים את חיציהם אל מר ….. (להלן – "ראובן"), גיס המנוחה, בעלה לשעבר (אך עדיין בן זוגה) של שרה, ואבי המשיבים.

4.      לגרסת המתנגדים, דבר קיום הצוואה נועד להם רק לאחר פטירת המנוחה, מפיו של ראובן, אשר ככל הנראה היה האדם היחיד שידע על קיום הצוואה, למעט עדי הצוואה. כפי שיובהר להלן, הראיות אותן הביאו המתנגדים עוסקות בעיקרן בסוגיית כשרות המנוחה לצוות, ידיעתה של זו על עצם עריכת צוואה, ומערכת היחסים ששררה בין המנוחה לבין קרוביה. נסיבות עריכת הצוואה נלמדות דווקא מראיות המשיבים.

5.      כאשר עסקינן בבקשה לקיום צוואה בעדים, או בהתנגדות לכך, יש להקדים ולהבהיר את סוגיית נטל השכנוע. מקום בו הצוואה תקינה צורנית, קרי – מתקיימים בה התנאים המפורטים בסעיף 20 לחוק הירושה, תשכ"ה – 1965 (להלן – "חוק הירושה"), מוטל על המתנגדים לקיומה הנטל לשכנע שאינה משקפת את רצון המוריש. מאידך, כאשר נפל בצוואה פגם צורני, מוטל על מבקשי קיום הצוואה הנטל לשכנע, כי זו משקפת את רצונו החופשי האמיתי של המנוח. ראו: ש' שילה, פירוש לחוק הירושה, תשכ"ה – 1965, הוצאת נבו (1992), כרך א', בעמ' 232 (להלן – "שילה"). כפי שיובהר להלן, בצוואה קא עסקינן נפל פגם צורני.

6.      בהתאם להוראת סעיף 20 לחוק הירושה: "צוואה בעדים תהיה בכתב, תצויין בתאריך ותיחתם ביד המצווה בפני שני עדים לאחר שהצהיר בפניהם שזו צוואתו; העדים יאשרו באותו מעמד בחתימת ידם על פני הצוואה שהמצווה הצהיר וחתם כאמור". הפגמים הצורניים שנפלו בצוואה הם שניים: האחד, נוסח אישור העדים, המופיע בתחתית הצוואה (המכילה עמוד אחד בלבד); האחר, נסיבות חתימת המנוחה על הצוואה בפני עדי הצוואה.

7.      נוסח אישור עדי הצוואה הינו כדלקמן: "בפנינו עדים הח"מ 1. עוה"ד פלוני … 2. עוה"ד אלמוני .. חתמה … המנוחה … מרח' … על שטר צוואה זה בהיותה בדעה צלולה ומיושבת עליה וללא כל לחץ וכפיה איזו שהיא וכן התחייבה בהתחייבות הנ"ל לזוכים על פי שטר צוואה זה ולראיה באנו על החתום היום 23.1.09" לאחר מכן חתמו שני עדי הצוואה.

8.      על פי לשון סעיף 20 לחוק הירושה, על העדים לצוואה לאשר, בכתב, כי המנוחה הצהירה בפניהם שזו צוואתה. ראו: עמ"ש (מחוזי ת"א) 38138-09-11 א. נ. ש. נ' א. מ. ק. (14.4.13) בפסקה 9 לפסק הדין; ש' שוחט, פגמים בצוואות, מהדורה שניה בעמ' 111 ובעמ' 120-121 (להלן – "שוחט"). אישור עדי הצוואה דנן, אינו כולל אישור, כי המנוחה הצהירה בפניהם כאמור. ברם, המתנגדים העלו טענתם בעניין נוסח הצהרת העדים, רק בסיכומיהם (סעיף 30(ג) לסיכומי המתנגדים) ואילולא הפגם הצורני הנוסף, אותו אסקור להלן, ספק אם היה מקום לדון בטענתם ובנפקותה.

9.      הפגם הצורני האחר התגלה רק מעדויות המשיבים, ובפרט מעדויות עדי הצוואה. מעדויות אלה עלה, כי המנוחה חתמה על הצוואה ברכבו של ראובן, אשר הביאה אל הרחוב בו שוכן משרדו של עוה"ד פלוני. כך תיאר עוה"ד פלוני את נסיבות חתימת המנוחה על הצוואה, בעדותו בבית המשפט (עמ' 31-35 לפרוטוקול הדיון מיום 12.3.12):

…..

12.  כלל בעלי הדין והעדים, למעט ראובן (וכמובן עדי הצוואה), העידו שלא ידעו כלל על קיום הצוואה וממילא לא ידעו להעיד על נסיבות עריכתה. אף ראובן העיד, כי הוא היחיד שידע על קיום הצוואה. בנסיבות אלה, פשיטא, כי למעט עדויותיהם של עדי הצוואה וראובן, אין בפנינו כל ראיות באשר לנסיבות עשיית הצוואה.

13.  מבחינת עדויות עדי הצוואה וראובן הנ"ל עולה, כי ראובן הביא את המנוחה, באמצעות רכבו, אל רחוב +++ שבמרכז העיר +++, בסמוך לבית הקפה "+++", פינת רח' +++. ראו גם: סעיף יא' לתצהיר עוה"ד פלוני מיום 28.3.11. המנוחה נותרה לשבת בתוך רכבו של ראובן, כאשר זה יצא את הרכב והתרחק מרחק מה מהמקום. בנקודה זו קיימת אי התאמה בגרסאות עדי הצוואה, כאשר לגרסת עוה"ד פלוני הוא נכנס אל הרכב, בו ישבה המנוחה, ושוחח עמה, ואילו לגרסת עוה"ד אלמוני, שני עדי הצוואה לא נכנסו לרכב, ובפרט הוא (עוה"ד אלמוני) לא נכנס אל הרכב. עוה"ד אלמוני אף הדגיש, כי הוא חתם על הצוואה, תוך שהוא מניח אותה על מכסה המנוע של הרכב, בהיותו מחוץ לרכב.

14.  בהתאם להוראות סעיף 20 לחוק הירושה על המצווה לחתום על צוואתו בפני שני עדים, ועליהם לאשר באותו מעמד את חתימתו והצהרתו (אשר כאמור במקרה דנן ההצהרה כלל לא אושרה). סבורני, כי עשיית צוואה בעדים, כאשר המצווה יושב בתוך רכב ואילו למצער אחד העדים כלל לא נכנס אל הרכב, אינה מקיימת את התנאים הצורניים שנקבעו בסעיף 20 לחוק הירושה. מסקנתי עולה בקנה אחד, עם תכלית סעיף 20 לחוק הירושה.

15.  הדרישות הצורניות לעשיית צוואה נועדו למלא תפקידים ראייתיים, ריטואליים, הגנתיים ומכוונים. מטבע הדברים, המצווה לא יהיה בין החיים בשעת הדיון בבקשה לקיום צוואתו. נדרשת איפוא הוכחה מספקת לכך, שאכן הכתוב בצוואה ממלא אחר רצון המצווה. המצווה צריך להיות ער לרצינות מעשיו בעת עשיית הצוואה, שלא יכתבה, או יחתום עליה, כלאחר יד. קיום טקס, המתווה בדין, מדגיש את רצינות המעמד. אותו ריטואל, של אופן עשיית הצוואה, משווה לטקס עריכתה מימד של רצינות. ראו: שילה בעמ' 228. חיזוק נוסף למימד זה של רצינות, הנדרש בעת עריכת צוואה, ניתן למצוא בכלל 3 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו – 1986. בהתאם להוראת דין זו על עורך דין לקבל את לקוחו במשרדו, או במקום אחר ההולם את כבוד המקצוע. דומני כי אם קיימת בימים אלה עדיין הצדקה לכלל האמור, הרי, שעשיית צוואה מהווה מקרה מובהק המצדיק את קיום הכלל.

16.  אכן ייתכן ומפאת נכותה, נמנע מהמנוחה להגיע את משרדו של עוה"ד פלוני. ברם, קיום טקס עשיית צוואה בעדים, ברכב, העוצר בפינת רחוב, הצמוד לבית קפה הומה אדם, תוך שלמצער אחד העדים לה כלל אינו נמצא בתוך הרכב, אינה עולה בקנה אחד עם דרישות הרצינות, או אף המכובדות, הנדרשות בעת עשיית צוואה, אשר תכליתן להבטיח שהמצווה מודע לרצינות ומשמעות מעשיו. פתרון אפשרי יכל להיות הגעת עורך הדין שערך את הצוואה יחד עם העדים לצוואה אל ביתה של המצווה-המנוחה, חלף עשיית הצוואה בתוך רכב ברחובה ההומה של עיר.

17.  אמנם המתנגדים לא העלו את הטענה בדבר נסיבות עריכת הצוואה בהתנגדות, שהרי אלו נודעו רק לאחר שהתקבלו עדויות המשיבים בעניין זה. בנסיבות אלה אין בטענות המתנגדים, באשר לאופן עשיית הצוואה, כדי להוות הרחבת חזית אסורה.

18.  בהתאם להוראת סעיף 25 לחוק הירושה, ניתן לקיים צוואה חרף פגמים צורניים שנפלו בה, ובלבד שהתקיימו בה מרכיבי היסוד, הם בענייננו היותה בכתב והבאתה בפני שני עדים. סבורני, כי בנסיבות דנן התקיימו מרכיבי היסוד, שכן אין חולק שהצוואה אכן עשויה בכתב והובאה בפני שני עדים, אשר אף חתמו עליה. ראו: דנ"א 7818/00 אהרון נ' אהרוני, פ"ד נט(6) 653, 674-675 (22.3.05); ת"ע (משפחה ת"א) 11632/99 פלוני נ' אלמוני, פ"מ תשס"ד(3) 351 (25.4.04). יחד עם זאת, בהתאם להוראת סעיף 25 לחוק הירושה, מקום שנמצא פגם צורני בצוואה עובר אל מבקש קיומה נטל השכנוע, להוכיח שזו משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה. ראו: ע"א 6198/95 יעקב נ' בראשי, פ"ד נב(2) 603, 615 (1.6.98) (להלן – "עניין בראשי"); ע"א 5640/92 יובל נ' באומן, פ"ד מט(5) 373, 384-385 (28.4.96); ע"א 2098/97 בוסקילה נ' בוסקילה, פ"ד נה(3) 837, 847 (30.4.01) (להלן – "עניין בוסקילה").

19.  בפסיקת בתי המשפט הועלתה התהייה שמא יש להבחין בין פגם צורני אחד למשנהו, בעת הקביעה האם יש להעביר את נטל השכנוע. ראו: בע"מ 1511/05 פלוני נ' פלונית (20.7.05). ברם, עסקינן בתהייה, אשר אין בה כדי לשנות את ההלכה הברורה, לפיה, אכן בעת קיומו של פגם צורני בצוואה, מוטל נטל השכנוע על מבקש קיומה. אוסיף ואעיר, כי נוכח תפקידי הדרישה הצורנית כאמור, סבורני, כי הפגם הצורני שנפל בנסיבות דנן הינו חמור, ואף אם היה מקום להבחין בין פגם אחד למשנהו, לעניין העברת נטל השכנוע, הרי שבנסיבות דנן הפגם מצדיק את הטלת נטל השכנוע על מבקשי קיום הצוואה.

20.  הדין הנוהג הוא שנטל השכנוע, המוטל על מבקשי קיום הצוואה, כבד במיוחד ונפסק אף שזה גבוה מזה הנדרש מהתביעה במשפט פלילי. ראו: עניין בראשי בעמ' 616; עניין בוסקילה בעמ' 850-851. יחד עם זאת הובעו דעות, לפיהן יש להקל בנטל המוטל על מבקש קיום הצוואה, שכן העמידה בנטל זה כמעט אינה אפשרית, ועשויה לסכל את השאיפה להגשים את רצון המנוח. ראו: ע"א 4902/91 גודמן נ' מוסאיוף, פ"ד מט(2) 441, 453 (20.7.95) (להלן – "עניין גודמן"); עניין בוסקילה בעמ' 855-856; שוחט בעמ' 72-77.

21.  העדים שהעידו בהליך דנן נחלקים לשני סוגים. חלקם, בעלי אינטרס ברור בתוצאת ההליך. אלו כלל העדים מטעם המשיבים, לרבות עדי הצוואה. עניינם של המשיבים עצמם ברור ואילו עניינם של הוריהם, שרה וראובן, להטיב עם ילדיהם, אף הוא אינו דורש הבהרה. אף עדי הצוואה, שניהם עורכי דין במקצועם, בעלי עניין בתוצאה. עדי הצוואה, ובפרט עוה"ד פלוני, אשר אף ערך את הצוואה עבור המנוחה ומייצג את המשיבים (ואיני מביע בעניין זה כל עמדה באשר למשמעויות האתיות של מעשיו), מעוניינים להציג את התנהגותם באור חיובי. מטבע הדברים, אף המתנגדים בעלי עניין בתוצאה. הסוג האחר של העדים הוא אלו שעל פני הדברים אין להם עניין אישי בתוצאת ההליך. אלו הן חברות המנוחה: +++ (להלן – "רבקה") ו+++ (להלן – "לאה"). כן דומה שהמטפלת שסעדה את המנוחה, הגב' +++ (להלן – "הגר") נטולת עניין בתוצאות ההליך.

22.  היות וכאמור, למעט ראובן ועדי הצוואה, לא ידע איש על עצם עשיית הצוואה, הרי, שמטבע הדברים אין בידי המתנגדים ראיות ישירות באשר למעורבות ראובן בעריכת הצוואה, או בהשפעה בלתי הוגנת, לחץ או איום שהפעיל כנטען על המנוחה, בכדי לגרום לה לעשות את הצוואה. יחד עם זאת, יש בראיות המתנגדים, ובפרט בעדויות רבקה, לאה והגר, כדי לשפוך אור על כשירות המנוחה לערוך צוואה ועל הבנתה, כי אכן ערכה צוואה. כן יש בעדויותיהן כדי לגלות דבר מה באשר למערכת היחסים ששררה בין המנוחה לבין ראובן ולאה.

23.  מעדות לאה, אשר כאמור על פני הדברים הינה נעדרת עניין אישי בתוצאת ההליך, עולה, כי ראובן ושרה, נהגו ליטול מאת המנוחה, בחייה, סכומי כסף שונים. אמנם, דומה שסכומי הכסף הללו ניתנו בסופו של יום בהסכמת המנוחה, אך זו לא שבעה נחת מדרישותיהם הכספיות החוזרות ונשנות. ראו: סעיפים 13, 15-16, 20, 23, 37 לתצהיר שרה מיום 9.9.11 וכן עדותה בש' 18-19 בעמ' 18, ש' 14-18 בעמ' 19, ש' 23-24 וש' 30-33 בעמ' 20 לפרוטוקול הדיון מיום 12.3.12. אף עדות רבקה, הנעדרת אף היא עניין אישי בתוצאת ההליך, תומכת בעדות שרה. אף רבקה העידה, כי ראובן נטל מהמנוחה סכומי כסף שונים לצרכיו, בתואנות שונות, והמנוחה לא שבעה מכך נחת. ראו: סעיפים 15-18 לתצהיר רבקה מיום 22.10.11 וכן עדותה בש' 5-10 וש' 22-30 בעמ' 14 לפרוטוקול הדיון מיום 12.3.12. אף בעדות הגר יש משום תמיכה לכך שראובן היה מקבל סכומי כסף מאת המנוחה. ראו: סעיף 8 לתצהירה מיום 22.2.11. אף ראובן אישר בעדותו שהיה מקבל מאת המנוחה סכומי כסף, עבור הסעתה במכוניתו, אם כי לגרסתו נבע הדבר מתחושת אי נעימות של המנוחה כלפיו, בשל השירות אותו נתן לה. ראו: ש' 3-4 בעמ' 42 לפרוטוקול הדיון מיום 12.3.12.

24.  המנוחה הייתה כאמור נכה, רתוקה לכסא גלגלים, לקתה בעבר "בשבץ מוחי" ומשותקת בגפיה השמאליות. המנוחה טופלה על ידי מטפלת, שהתגוררה עמה (הגר), ונעזרה רבות בראובן, ככל הנראה תמורת תשלום, בכדי שתוכל לצאת את ביתה. לאחר שלקתה המנוחה באותו "שבץ מוחי", בשנת 2003, טיפלה בה שרה, תמורת תשלום חודשי בסך 4,000 ש"ח, וזאת עד שהחלה לעבוד עמה המטפלת הגר. שרה, שהינה כאמור אשתו (או ליתר דיוק בת זוגו של ראובן, שכן הם התגרשו לפני כעשרים וחמש שנה, אך עדיין מגוררים יחדיו כזוג), החזיקה בכרטיס האשראי של המנוחה, באמצעותו משכה סכומי כסף, בין היתר בכדי לשלם את שכרה של הגר. המנוחה אף הצהירה, עוד בחייה, כי רכבו של ראובן, הרשום על שם שרה, משמש דרך קבע להסעתה, ולפיכך ביקשה ואף קיבלה בגין רכב זה "תו נכה". ראו: תצהיר הגר; סעיפים 4, 7, 13 לתצהיר שרה; סעיפים 4, 9, 10, 18 לתצהיר רבקה ועדותה בש' 22-33 בעמ' 13 לפרוטוקול הדיון מיום 12.3.12; סעיף 15 לתצהיר ציפורה אורן מיום 17.10.11; מוצגים ת/8, ת/10.

25.  לא זו אלא אף זו, שראובן הוא שקישר בין עוה"ד פלוני לבין המנוחה, לשם עריכת הצוואה. בין ראובן ועוה"ד פלוני היכרות רבת שנים, עוד מילדותם. ראובן הסיע את המנוחה אל משרדו, או ליתר דיוק אל הרחוב שמתחת למשרדו, של עוה"ד פלוני, לשם עשיית הצוואה. כן ראובן הוא שנתן לעוה"ד פלוני את מספרי תעודות הזיהוי של המשיבים, לשם כתיבתם בצוואה. ראובן אף היה היחיד (פרט לעדי הצוואה), אשר ידע על דבר עשיית הצוואה ותוכנה. ראו: עדות עוה"ד פלוני בעמ' 30-31, 33 לפרוטוקול הדיון מיום 12.3.12; עדות ראובן בש' 15-17 וש' 21-33 בעמ' 42, עמ' 43, ש' 1-2 בעמ' 44 לפרוטוקול הדיון מיום 12.3.12.

26.  מכל המקובץ נמצא, כי עסקינן במנוחה, אשר לקתה "בשבץ מוחי" מספר שנים קודם לעריכת הצוואה, הייתה רתוקה לכסא גלגלים, משותקת בגפיה השמאליות ונזקקת לסיוע יום יומי, הן לשם תפקודיה הפיזיים בביתה והן לצורך יציאתה את הבית. בידי שרה, זוגתו של ראובן, היו האמצעים ליטול כסף מחשבון הבנק של המנוחה והיא אף עשתה כן בפועל. ראובן סייע למנוחה רבות, בין בתשלום ובין ללא תשלום, והיא אכן נזקקה לסיוע זה. ראובן הינו אף אבי המשיבים ובכך יש לו אינטרס להטיב עמם ולגרום לכך שהמנוחה תעשה צוואה לטובתם. את הקשר שיצר ראובן בין המנוחה לבין עוה"ד פלוני, יש לבחון אף על רקע האינטרס האמור של ראובן. נשאלת השאלה, האם נוכח כל האמור יש לקבוע, כי הופעלה על המנוחה השפעה בלתי הוגנת, לשם עריכת הצוואה.

27.  הוראות סעיף 30(א) לחוק הירושה קובעות, כי: "הוראות צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית – בטלה". הבסיס להוראה זו הוא שמי שמצווה על הדברים שיעשו לרכושו לאחר פטירתו חייב לעשות כן מרצונו החופשי, וצוואה שנעשתה בגלל השפעה בלתי הוגנת, כמו מחמת אונס, איום, תחבולה או תרמית, אינה משקפת את הרצון האמיתי של המצווה, ולכן הצוואה בטלה. הפסיקה קבעה, כי נטל ההוכחה באשר לטענה, מוטל על הטוען לה, שכן הצוואה, עומדת בחזקת כשרותה. ראו: דנ"א 1516/95 מרום נ' היועמ"ש, פ"ד נב(2) 813 (22.6.98) (להלן – "עניין מרום"); שילה בעמ' 269-270. ברם, מקום בו קיים בצוואה פגם צורני כאמור, מתהפך הנטל ומקום בו נטענת טענה בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת, והטוען מצביע על תשתית ראייתית המקימה חשד לקיומה של אותה השפעה בלתי הוגנת, מוטל על מבקש קיום הצוואה הנטל להוכיח שלא הייתה השפעה בלתי הוגנת. ראו: עניין גודמן בעמ' 456.

28.  פסיקת בתי המשפט קבעה מבחני עזר לקביעת קיומה של השפעה בלתי הוגנת. ראו: עניין מרום. ואלה המבחנים: (א) מבחן התלות והעצמאות – האם יש לראות במצווה כאדם עצמאי בתקופה הרלוונטית הן מבחינה פיזית והן מבחינה השכלית – הכרתית, כאשר תלות פיסית אינה עדות מספקת לתלות בזולת. (ב) מבחן התלות והסיוע – במקום שבו המצווה לא היה עצמאי ונזקק לסיוע הזולת ,יש לבחון את טיב הסיוע, היקפו ומידת התלות במי שהעניק לו אותו. (ג) מבחן הקשר עם בני אדם אחרים – בידודו של המצווה וניתוקו מאחרים מגבירים את התלות שלו בנהנה. (ד) מבחן נסיבות עריכת הצוואה – מעורבות הנהנה בעריכת הצוואה, אף אם אינה עולה לכדי מעורבות לפי סעיף 35 לחוק הירושה .

29.  ודוק, לא כל השפעה מביאה לידי ביטול צוואה. חוק הירושה מחייב שעל מנת שתבוטל צוואה, על ההשפעה להיות בלתי הוגנת, עד כדי ניצול תלותו, חולשתו וחוסר יכולתו של המצווה לשם עשיית צוואה לטובת הנהנה. כך לדוגמא, כאשר בן אדם מטפל באיש גלמוד, בתקווה שזה יגמול לו בעריכת צוואה לטובתו, אין בכך כדי לפסול את הצוואה, אפילו מבקש הוא ממנו לעשות צוואה. החוק אינו פוסל צוואה שנעשתה לאחר השפעה או שכנוע של המצווה. שכנוע זה או השפעה כזו, כשהם נעשים בנימוס וללא לחץ ואיומים מפורשים או מכללא, אין בהם פסול. ראו: פלומין בעמ' 101. נפנה איפוא אל נסיבות המקרה דנן על רקע ארבעת המבחנים האמורים.

30.  מבחני התלות הסיוע והעצמאות – מחומר הראיות עולה כאמור, כי בעת עריכת הצוואה הסתייעה המנוחה רבות בראובן ובשרה, ובמידת מה אף נזקקה להם ממש. כך נזקקה לראובן לשם הובלתה ממקום למקום וכן נזקקה לשרה לשם קבלת כספה מהבנק, שכן זו החזיקה בכרטיס האשראי של המנוחה. יחד עם האמור, מכל העדויות עולה, כי המנוחה שמרה עד סמוך ליומה האחרון על קשר טוב ומשמעותי עם כלל בני משפחתה, כך שלא ניתן לקבוע שהייתה "במצור", או בשליטתו הבלעדית של ראובן. ברם, בהתחשב בנטל הכבד המוטל על המבקשים לשכנע שאכן הצוואה נעשתה מרצונה החופשי והאמיתי של המנוחה, ללא שהופעל עליה כל לחץ, מסופקני האם אכן נוקה כל חשש שאכן בעת עריכת הצוואה, לטובת ילדיו של ראובן, לא הייתה נתונה המנוחה להשפעתו והצוואה אכן משקפת את רצונה האמיתי.

31.  מבחן הקשר עם בני אדם אחרים – כאמור, מחומר הראיות עלה, כי קודם ולאחר עריכת הצוואה הייתה המנוחה בקשר טוב ומשמעותי עם כלל בני המשפחה, נעזרה רבות אף באחותה +++ ולא הייתה בודדה או תלויה בלעדית בראובן.

32.  מבחן נסיבות עריכת הצוואה – כאמור, כאן מתעורר קושי ממשי. ראובן, אשר אמנם אינו זוכה על פי הצוואה, אך דומה שהוא בעל אינטרס שתקוים, בהיותה לטובת ילדיו, היה בעל תפקיד דומיננטי בעשיית הצוואה. הוא שיצר קשר בין המנוחה לבין עורך דין, חברו מילדות. ראובן המציא לעורך הדין את פרטי הזוכים על פי הצוואה, והוא אף שהביא את המנוחה אל עורך הדין.  יש לזכור, כי הצוואה נעשתה בפינת רחוב הומה, בבוקר יום שישי, בסמוך לבית קפה, הומה אף הוא, כאשר המנוחה יושבת בתוך רכב, ואילו למצער אחד העדים לצוואה, כלל אינו יושב עמה בתוך הרכב. אמנם, בהקשר זה אף נקבע בעבר, כי העובדה שנהנה מן הצוואה הביא את המצווה לעורך-הדין שטיפל בעבר בענייני הנהנה ואף סייע לו בפרטים שונים שנזקקו להם לצורך הצוואה, אינה עולה כדי נטילת חלק בעריכת הצוואה. ראו: ע"א 6496/98 בוטו נ' בוטו, נד(1) 19 (4.1.00) (להלן – "עניין בוטו"); ע"א 2500/93 שטיינר נ' המפעל לעזרה הדדית של ארגון עולי מרכז אירופה, פ"ד נ(3) 338 (4.9.96); ע"א 7506/95 שורץ נ' בית אלפנא בית אהרון, פ"ד נ"ד(2) 215 (30.4.00). ככלל אין בנוכחות בלבד של נהנה בצוואה, בעת חתימתה, כדי לפגוע בכשרותה כך גם בשלבים שקדמו לעריכתה, כאשר העניין תלוי בנסיבות המקרה. ראו: עניין בוטו. הדברים לכאורה יפים ביתר שאת, כאשר עסקינן בבעל אינטרס בלבד בתוצאות הצוואה, אשר אף אינו נהנה.

33.  ברם, אם נשקול את כלל הנסיבות, ובפרט את נסיבות עריכת הצוואה, על רקע העדר הרצינות שיש להשוות לטקס עריכת צוואה, בקרן רחוב הומה אדם, בפתחו של בית קפה. נגיע למסקנה שנסיבות עריכת הצוואה אינן שוללות קיומה של השפעה בלתי הוגנת, על ידי ראובן, כלפי המנוחה. זאת, כאשר קיימת תשתית ראייתית המקימה חשד לקיומה של השפעה בלתי הוגנת.

34.  די באמור כדי להביא לפסילת הצוואה, מחמת אי עמידת המבקשים בנטל המוטל עליהם לשכנע, שלא הופעלה כלפי המנוחה השפעה בלתי הוגנת, בהתחשב בתשתית הראייתית המחשידה בעניין זה.

35.  לאמור יש להוסיף את הטענה, כי המנוחה כלל לא הייתה מודעת לכך שעשתה צוואה. כאמור, מכלל הקרובים למנוחה אך ראובן ידע על דבר עשיית הצוואה. בכך לכאורה אין פגם, שהרי, עשיית צוואה הינה פעולה אישית וסודית ואין המצווה מחויב לפרסם את דבר קיום צוואתו ברבים. ראו: מ' קורינאלדי, דיני ירושה צוואות, ירושות ועזבונות, מהדורה שנייה מורחבת, התשע"ב – 2012, בעמ' 211-212. ברם, מעדויות חברות המנוחה, אשר כאמור דומות להיות חסרות כל עניין אישי בתוצאת ההליך, מתעורר ספק האם המנוחה הייתה מודעת לכך שערכה צוואה.

36.  לאה העידה, כי עובר לפטירתה ביקשה המנוחה לערוך צוואה בה תצווה את כלל רכושה לאחיה ואחיותיה ולא ציינה שעשתה צוואה פחות משנתיים קודם לכן. ראו: סעיף 33 לתצהיר לאה; עדותה בעמ' 20 לפרוטוקול הדיון מיום 12.3.12. הדברים אף עולים מעדות רבקה, אשר העידה כי לאחר מות אם המנוחה (זמן קצר טרם פטירת המנוחה עצמה) אמרה לה המנוחה, כי היא מבקשת לעשות צוואה. אף כאן לא אמרה המנוחה שעשתה כבר צוואה ותהתה שמא היא זקוקה לעורך לשם כך. יש לתהות כיצד אדם שערך צוואה בעבר בסיוע עורך דין, אינו יודע, או למצער תוהה, האם הוא נזקק כעת לעורך דין. ראו: סעיף 21 לתצהיר רבקה וכן עדותה בש' 6-22 בעמ' 15 לפרוטוקול מיום 12.3.12.

37.  סבורני איפוא, כי אין לקיים את הצוואה מחמת אי עמידת המבקשים בנטל המוטל עליהם להוכיח, שלא התקיימה השפעה בלתי הוגנת כלפי המנוחה ושזו אכן הייתה מודעת לכך שהיא עורכת צוואה המשקפת את רצונה האמיתי.

38.  בטרם סיום הפנה לטענות בעניין העדר כושרה של המנוחה לערוך צוואה. הואיל ויש לפסול את הצוואה מטעמים אחרים, איני מוצא לנכון לקבוע מסמרות בסוגיה זו, וזאת בין היתר נוכח שתי חוות דעת מנוגדות שהוגשו אל בית המשפט בעניין כשרות המנוחה לצוות, כפי שיובהר להלן.

39.  שלילת כושר לצוות אינה דבר של מה בכך והנטל לסתור את חזקת הכשרות הבסיסית, לאחר מות אדם, כבד ביותר. ראו: שוחט, גולדברג, פלומין, דיני ירושה ועיזבון, הוצאת סדן (2005) בעמ' 98 (להלן – "פלומין"); ע"א 5185/93 היועמ"ש נ' מרום, פ"ד מ"ט(1) 318, 328 (20.2.95); ע"א 1212/91 קרן ליבי נ' בינשטוק, פ"ד מ"ח(3) 705 (28.8.94). נקודת הזמן הרלוונטית הינה מועד עריכת הצוואה וחומר הראיות צריך שיתייחס למועד זה. ראו: ע"א 1099/90 שרוני נ' שרוני, פ"ד מ(4) 785, 793 (8.9.93) (להלן – "עניין שרוני"); פלומין בעמ' 98. ככל שנטען, כי בעת עריכת הצוואה לקתה המנוחה בלקות רפואית אשר פגעה בכושרה לצוות, הרי, שיש להוכיח טענה זו באמצעות עדות רפואית או אחרת. ראו: פלומין בעמ' 97-98.

40.  לתיק בית המשפט הוגשה חוות דעתו של המומחה, ד"ר ורטמן, אשר על סמך המסמכים הרפואיים שהוצגו לו קבע, כי המנוחה הייתה כשירה לצוות במועד עשיית הצוואה. ברם, ד"ר ורטמן סייג חוות דעתו בכך שנוכח הפגיעה המוחית הנרחבת שאונתה למנוחה, מחמת "השבץ המוחי" בו לקתה, יש צורך בהשלמת נתונים אודות התנהלותה היומיומית. דא עקא, שבין הצדדים שררה מחלוקת באשר להתנהלותה היומיומית של המנוחה, ובטרם קביעת ממצאים עובדתיים בעניין זה, לא ניתן היה להציג בפני ד"ר ורטמן מצג עובדתי מתאים, אשר ישמשו כמסד לביסוס חוות דעתו. קודם לחוות דעתו של ד"ר ורטמן, הוגשה לבית המשפט חוות דעתה של המומחית, ד"ר רובין, אשר מפאת טעות ב"כ המתנגדים, הומצאו לה כלל תצהירי הצדדים ובהם גרסאות שונות, באשר להתנהלותה היומיומית של המנוחה. בהסתמך על המסמכים הרפואיים (עליהם הסתמך אף ד"ר ורטמן) וכן על התצהירים שהוגשו לתיק בית המשפט, קבעה ד"ר רובין, כי המנוחה לא הייתה כשירה לעשות את הצוואה.

41.  הואיל והעדויות שהובאו בפני בית המשפט עשויות לשנות מהקצה אל הקצה את מסקנות המומחים הרפואיים, סבורני, כי אין מקום לקבוע מסמרות בעניין כשרות המנוחה לצוות. מסקנת ד"ר רובין נסמכת, בין היתר, על תצהירי העדות הראשית, שהוגשו לבית המשפט, אך זאת בטרם עמדו במבחן החקירה שכנגד, ולפני שבית המשפט קבע את העובדות לאשורן. מאידך, מסקנת ד"ר ורטמן סויגה, כאמור, בכך  שבאם יקבל עדויות ממקור ראשון באשר להתנהלותה היום יומית של המנוחה, ייתכן ומסקנתו תהא אחרת.

42.  סופם של דברים הוא, כי המבקשים לא עמדו בנטל השכנוע המוטל עליהם להוכיח, כי הצוואה אכן משקפת את רצונה הכן והאמיתי של המנוחה, ולפיכך אין לקיימה.

43.  אשר על כן מתקבלת בזה ההתנגדות לקיום הצוואה. המתנגדים יגישו נוסח צו ירושה לחתימה. המשיבים ישאו בהוצאות המתנגדים בסך 30,000 ש"ח.

ניתן היום,  י"ג אייר תשע"ג, 23 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.

            ________________

                                                                                      נמרוד פלקס, שופט

נוסח פסק הדין כפוף לשינויים. המאמר נכתב ע"י עורך דין פסילת צוואה בירושלים .

שתף מאמר זה לקריאה לאנשים נוספים

Share on facebook
Share on linkedin
Share on twitter

לתשומת לבך!
*המידע באתר זה זה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו, ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים כאלו או אחרים או לאי נקיטתם. אין להסתמך על האמור באתר זה והסתמכות על האמור באתר זה הנה על אחריות הקורא בלבד. האחריות לכל תוצאה, ישירה או עקיפה, בשל הסתמכות על האמור באתר זה, תחול על הקורא בלבד. בכל מקרה, מומלץ לקבל יעוץ פרטני ואישי מאת עורך דין.

ועדה מקומית תל אביב, סירוב להיתר בניה

ועדה מקומית תל אביב

אופן קבלת החלטות בוועדה מקומית תל אביב ואיך ניתן באמת להתמודד עם סירוב להיתר בניה? ניתן לקבל היתר בדיעבד? מאמר הכולל פסיקה אמיצה של כב' השופטת לימור ביבי.

קרא עוד »
2020-03-23_10-11-34_594751.jpg

יש לכם שאלה? מעוניינים בייעוץ ללא התחייבות?
מעוניינים בהצעת מחיר לטיפול בתיק?
שלחו הודעה ואחזור אליכם בהקדם.

לנייד לדף הבית

יש לכם שאלה? מעוניינים בייעוץ ללא התחייבות?
מעוניינים בהצעת מחיר לטיפול בתיק?
שלחו הודעה ואחזור אליכם בהקדם

בואו נדבר

דילוג לתוכן