הידועה בציבור זכאית לחלק מהדירה הרשומה על שם בת הזוג הקודמת

מאת עו”ד אברהם זאדה הרפז.

תביעה רכושית של ידועה בציבור נגד בן זוגה הידוע בציבור. המחלוקת נסבה על זכויותיה של הידועה בציבור בבית מגורים אשר התגוררה בו עם הנתבע, כידועים בציבור, מ-1973 ועד -1984. בית המגורים היה רשום מחציתו על שם הנתבע ומחציתו על שם בת זוגו הקודמת. במשך השנים שולמו לבת הזוג הקודמת כספים לרכישת חלקה בבית. לטענת הידועה בציבור, הכספים ששולמו לבת הזוג הקודמת שולמו ע”י הנתבע ועל ידה במשותף, וכי הובטח לה כי מחצית דירת המגורים תרשם על שמה, אך  בסופו של דבר התברר כי הבית נרשם בכללותו ע”ש הנתבע.

ביהמ”ש לענייני משפחה קיבל את התביעה באופן חלקי ופסק: (תמש (ת”א) 52280/04 פלונית נ’ אלמוני).

נקבע כי התובעת זכאית, למחצית חלקה של בת הזוג הקודמת בדירת המגורים, דהיינו 25% מהבית – וזאת לאור והתשלומים, לבת הזוג הקודמת, שולמו מהחשבון המשותף של הנתבע והידועה בציבור, בתקופה שהיו ידועים בציבור.

לכוונת הצדדים משמעות משמעותית להכרעה בשאלה האם להחיל את הילכת השיתוף על היחסים ביניהם. הוכח במקרה זה שלצדדים היה חשבון משותף – משך כל יחסיהם. הצדדים העבירו את הכנסותיהם לחשבון המשותף והוציאו הוצאותיהם ממנו. התנהלות זו מצביעה בבירור על כוונת שיתוף בין הצדדים. לא הוכח שיש להחיל את הלכת השיתוף על נכסים של בני הזוג בטרם התקשרו ביניהם. עוד נקבע כי, הלכת השיתוף לא תחול על נכסים שבני הזוג הוציאו במכוון ובמודע ממסגרת השיתוף, כגון מתנות שהעניקו זה לזה וכן הדירה שהצדדים רכשו עבור התובעת ורשמוה על שמה בלבד.

להלן חלקים רלוונטיים מפסק הדין:

חזקת השיתוף

על פי הפסיקה אין תחולה אוטומטית של חזקת השיתוף על ידועים בציבור. לכוונת הצדדים הסובייקטיבית משמעות מכרעת להכרעה בשאלה האם להחיל את הילכת השיתוף על היחסים ביניהם (ע”א 52/80 שחר נ’ פרידמן, פ”ד ל”ח 1, 443 (מ-458); ע”א 4385/91, סלם נ’ כרמי, פ”ד נא 1, 337). הוכח במקרה דנן שלצדדים היה חשבון משותף – מכינון היחסים ביניהם ועד סמוך להגשת התביעה. הצדדים הכניסו את הכנסותיהם לחשבון המשותף והוציאו את הוצאותיהם ממנו. התנהלות זו מצביעה בעליל על כוונת שיתוף. לא הוכח שיש להחיל את הלכת השיתוף על נכסים של בני הזוג קודם התקשרותם (לעניין הבית התייחסתי בנפרד לעיל).

הלכת השיתוף חלה, איפוא, על מכלול הנכסים שרכשו והחובות שצברו בתקופת היותם ידועים בציבור, דהיינו משנת 1973 ועד מועד הגשת התביעה.

הלכת השיתוף לא תחול על נכסים שהצדדים הוציאו במכוון ובמודע ממסגרת השיתוף, כגון מתנות שנתנו זה לזה והדירה ברח’ — שהצדדים רכשו לתובעת ורשמוה על שמה.

לא הובאו ראיות על אודות נכסים ספציפיים ואף לא על כלל נכסי בני הזוג.

אין לי אלא להיעתר לתביעה באופן חלקי ולקבוע כדלקמן:

(א)          האשה זכאית ל-25% מתמורת מכירת הבית.

(ב)          על נכסי הצדדים חלה הלכת השיתוף כאמור ובהסתייגויות הנקובות בסעיף ד’ לעיל.

(ג)           כדי לקבל מידע על מכלול הנכסים על כל צד להמציא לצד השני את פרטי רכושו לשני מועדים: ליום 30.10.03 וליום 30.10.04 וכן פירוט נכסים (לרבות כספים) שהוצאו והועברו לצד ג’ בתקופה הנ”ל.

הנתבע ישלם לתובעת הוצאות המשפט בתוספת 50,000 ₪ + מע”מ שכ”ט עו”ד.

סכום זה נקבע בהתחשב באופן ניהול המשפט על ידי בא כח הנתבע, בהתערבות בחקירה הנגדית שלא על דרך התנגדויות, כמשתקף בפרוטוקול.

ניתן היום, י”ב בחשון תשס”ט (10 בנובמבר 2008), בהעדר הצדדים.

ד”ר גרשון גרמן,  שופט

הכותב הנו עורך דין משפחה